מסע שורשים לפולין

בעקבות בקשה של אבא שלי לחזור ולבקר בעיירת הולדתו בפולין התארגנו להגשים את בקשתו.
לביקור נסענו הורי- משה ושושנה, אחי אייל, אחותי שרית, בן דודתי אבי ואשתו עדינה (שהצטרפו רק לחלק הראשון) ארנון ואני.
המועד 6-11.7.17

טסנו לורשה ומיד יצאנו לביקור במוזיאון לזכר יהדות ורשה שנמצא ליד אנטרדת רפפורט. המוזיאון נחנך לפני כשנתיים והוא מתאר בשימוש בפירוטכניקה הולמת את תולדות יהדות ורשה החל מהמאה ה-11 ועד לשואה. המוזיאון עשוי בטוב טעם ומאד מכבד ומרגש.

לפנות ערב נפגשנו במלון עם סגן ראש עיריית ורשה שהוא דר' להיסטוריה מהעיירה לוקוב שמתעניין בתולדות יהודיה. לאחרונה הוא חנך אגף לזכר יהדות לוקוב במוזיאון העירוני. שמו דר' Krzysztof Czubaszek. הייתה שיחה מאד מעניינת איתו. הוא מאד התעניין בסיפורו של אבא.

למחרת- היום הגדול, נסענו לביקור מרגש בלוקוב. היינו בבית בו אבא נולד שם גרה עד היום תרזה בת ה-87 שהיא כלתו של האיכר שהסתיר את אבא. לאחר המלחמה משפחתו של אבי נתנה את בית מגוריה לאיכר ולמשפחתו ובמשך כל השנים נשמרו קשרים. ההורים הין שם, דור ביקר שם ואני הייתי שם לפני 10 שנים בדיוק. ההתרגשות הייתה גדולה, להיות בבית ולהיפגש עם תרזה והנכד שלה.

לשם הגיעה ידביגה ולקחה אותנו לסיור בכל האתרים שרצינו. היינו בבית הקברות בו קבורים סבי וסבתי יחיאל ורוחלה רוזנבלום. אי אפשר לזהות קברים אבל יש שם אנטרדטה גדולה משברי מצבות לזכר הקהילה היהודית.

משם נסענו ליערות בהם היו בורות הריגה.

לאחר מכן נסענו איתה לעיירה ג'ימנה וודה. בעיירה גרו האיכר פליקס ומשפחתו ושם בין הרפת לאורווה נחפר הבור בו הסתתרו אבי ומשפחתו במשך שנה ו-9 חודשים. זאת הפעם הראשונה מאז תום המלחמה שאבי ביקר שם. ההתרגשות של כולנו הייתה בשיאה. אבא הצביע על המקום המדויק בו היה הבור. הרפת עדיין עומדת על תילה.

ידביגה לקחה אותנו לביתה של אמה חלינה בת ה-93. שמחנו לגלות שהיא בחיים. בביתה פגשנו גם בת נוספת פולינה. חלינה היא בתו של האיכר שהביאה אוכל למסתתרים בבור בזמן המלחמה. היא היתה חברה טובה של דודתי תמה. המפגש היה מרגש מאד.

משם נסענו למוזיאון העירוני של לוקוב וראינו גם את החדר היהודי.

חזרנו להיפרד מטרזה שהכינה לכבודנו מרק עוף פולני אמיתי. יש לה גינה גדולה ומטופחת שהיא עובדת בה בעצמה. שטח החצר הוא עצום ויש בו גם גינת ירקות גדולה.

חזרנו נרגשים לורשה ונפרדנו בצער מאבי ועדינה.

סרטון שהכנתי לסיכום החלק הביקורי של המסע

בערב יצאנו לאכול וטיילנו בעיר העתיקה והיפה של ורשה.

למחרת בדרך צפונה טיילנו בפארק שופן .

משם המשכנו בנסיעה ארוכה צפונה לאגמים המזוריים, איזור בצפון מזרח ובו 2000 אגמים. אחרי נסיעה ארוכה הגענו למחוז חפצנו לאתר נופש  מדהים  בעירה איזוטה ליד העיירה מיקויאקי .אתר הנופש קראינה אלקוס (Kraina Alkos) הוא אתר נופש ייחודי, השוכן על גדות נהר קרוטיניה (Krutynia), במרחק של 300 מ' מאגם בלדאני (Bełdany). אתר הנופש מציע חדרים שנבנו ועוצבו עם חומרים טבעיים – אבן, חימר, קני סוף, קש ועצים שנפלו ברוח.
אתר הנופש כולל גינה ירוקה עם פינה ייעודית למדורות ומתקני שעשועים לילדים. אייל קנה חכה וניסה לדוג בנהר. ארוחת הבוקר המצויינת  הוגשה במסעדה, הממוקמת גם היא מתחת לאדמה, במערה.

השכרנו קייאקים ב-10 שח לקייאק ועשינו שייט מקסים בנהר. כמו כן שכרנו אופניים ורכבנו למלון השכן שגם הוא מיוחד Galindia Refugia

טיילנו בעיירה מיקוואקי, שם אכלנו ערב וצהרים וגם שטנו באגם בסירות מירוץ בנהיגה עצמית.

נסענו למאורת הזאב, מתחם בונקרים של הצמרת הנאצית, ממנו הם ניהלו את המלחמה בחזית הרוסית. המקום נמצא ביער ירוק ואפשר לראות בו את שרידי הבונקרים.

לאחר שני לילות מאד מהנים המשכנו בדרכנו מערבה לעיירה איוויאווה, שם ישנו במלון על גדות האגם. טיילנו מסביב לאגם, האכלנו ברוזים ואכלנו ארוחת ערב מפוארת במלון בצד השני של האגם.

היום האחרון הוקדש לנסיעה ארוכה לשדה התעופה.

סרטון שהכנתי לסיכום שלושת ימי הנופש- החלק הטיולי של הביקור