טיול לצפון מזרח ארצות הברית ולמונטריאול בקנדה
יום לפני היציאה לחופשת פסח חגגתי יומהולדת, והמתנה- טיול לארץ האפשרויות הבלתי נגמרות…. הצטרפתי לארנון שהיה באטלנטה לרגל עסקיו. מאטלנטה הוא טס לפגישה בלונג איילנד ובא לקחת אותי משדה התעופה קנדי בניו יורק ביום שישי ה-27.3.15 . טסתי עם החברה השוויצרית דרך ציריך. הטיסה מציריך לניו יורק הייתה ארוכה וקשה אך עברה. בסופו של דבר נפגשתי עם ארנון בשמחה, ישר לקור העז של ניו יורק. נסענו למלון שלנו שהיה דווקא ליד שדה התעופה השני.
בבוקר יום שבת התחלנו בנסיעה צפונה כשהמטרה הייתה להגיע למונטריאול ביום ראשון בערב, לקראת פגישת עסקים שהייתה לארנון ביום שני במונטריאול.
עברנו את אלבני ואת אמסטרדם ונסענו צפונה דרך הרי אדירונדק. האיזור הוא איזור הררי, מכוסה ביערות עבותים, בעל טבע פראי שנחרץ ע"י עשרות נהרות ומנוקד בהמון אגמים. ההרים היו מכוסי שלג, הנהרות והאגמים קפואים! ביערות העצים עמדו בשלכת ולא ראינו אף עלה ירוק. היה זה טיול בסוג אחר של נוף ממה שאנו רגילים בארץ ובאירופה. האתגר היה ללכת על האגמים הקפואים מבלי לפל. ארנון עשה זאת בקלות. ישר בהתחלה ראינו חנות של אאוטדור, בה הצטיידנו שנינו בסט של בגדים תרמים, על מנת להוסיף שכבה במטרה להתגבר על הקור העז שאנו לא מורגלים בו. עברנו דרך הרבה עייירות בהן סראנק לרק ולייק פלסיד שם ישנו לילה במוטל. העיירה היא עיירת סקי ולכן היו שם הרבה נופשים. בלילה המעלות ירדו ל-5 אבל לא צלסיוס אלא פרנהייט- מה שאומר שזה בערך מינוס 12 מעלות שלנו. בכלל המידות שלהם מעצבנות- הכל צריך לתרגם. מזל שחשבון זה תחום חזק שלנו…
למחרת, יום ראשון בשבוע המשכנו את דרכנו באיזור, נכנסנו לשמורת הטבע של מפלי נהר אוסבל הצונח בתלילות מגובה 200 מטרים בסדרת מפלים היוצרים קניון צר ועמוק.
המקום היה פתוח ועם ברזלים על הרגליים הצלחנו לעשות את כל המסלול. שוב היופי הוא בשילוב של שלג, קרח ומים. חלק מהמפלים היו קפואים, בחלק זרמו מים. מראות מדהימים. ניסינו לעלות להר וויטפייס אך הדרך הייתה חסומה.
משם נסענו וטיילנו בקניון אוסבל, השער היה פתוח, אך לא בטוח שהיה מותר ללכת במסלול. בכל מקרה- אנחנו כמובן הלכנו. שוב שבילים בתוך הקניון שיצר הנהר- מקסים. מראה נפלא על הקניון היה גם מהגשר, ממש ליד מגרש החנייה.
משם נסענו לאגם הגדול שמפליין, שהוא פיורד ארוך וצר- להפתעתנו גם הוא היה קפוא.
המשכנו בנסיעה ועברנו את הגבול לקנדה. חוץ מהמידות והשפה שהשתנו- אין הרבה הבדל. הגענו בנסיעה למלון שלנו הולידי אין בדאוןטאון מונטריאול. יצאנו לארוחת ערב ברובע הסיני במסעדה של אכול לפי יכולתך- שם היה הכל, במחיר זעום.
למחרת יום שני- ארנון עבד ואני שוטטתי ברחובות מונטריאול או יותר נכון- בעיר התחתית- קניון אינסופי של חנויות מתחת לאדמה. היה שלג בחוץ. זה אמנם נעים בהרבה מגשם אבל עדיין מאד קר. אחרי הצהרים פגשתי את ארנון במלון ונסענו לאיזור האולמפי שם בקרנו בבריכה. משם נסענו לתצפית על העיר מהר מונט-רויאל. עשינו שם מסלול הליכה בשלג.
ביום שלישי נפרדנו ממונטריאול, עשינו עצירה בלבל, שם גר ארנון לפני 30 שנה. מצאנו למרבה הפלא את הבית, אך לא את הדיירים שגרו אז.
המשכנו בנסיעה ארוכה בכביש הקנדי הארוך, בצד הצפוני של אגם סיינט לורנס וחצינו לארצות הברית באיזור אלף האיים. החציייה הייתה מעצבנת, החזיקו אותנו בגבול כמעט שעה.
אלף האיים- איזור מקסיםשהוא ארכיפלג איים בחלק הדרומי של נהר סיינט לורנס מצפון מזרח לאגם אונטריו. באיזור קרוב לאלפיים איים. טיילנו באיזור העיירות אלכסנדרייה ביי וקלינטון. כמובן שאנו טיילנו מחוץ לעונה, תיירים כמעט לא היו ואי אפשר לשוט בין האיים, שזאת הדרך הטובה לטייל ולראות כמה שיותר. אנו נהננו מהמראות המדהימים של שלג, קרח ומים. חלק מהמים כבר הפשירו אבל עשרות קרחונים שטו במהירות על המים. המים, בעלי צבע כחול עז- קרים ויפים.
אחרי המון נסיעה החלטנו שאנחנו לא ממשיכים למפלי הניאגרה(שנינו כבר בקרנו שם בעבר) ולקחנו דרומה לכיוון שמורת לצ'וורת' בה טיילנו ביום שאחרי. ישנו במוטל days in .
למחרת נסענו והגענו לשמורת לצ'וורת' שבה מתפתל נהר הגניסי שיוצר קניון עמוק ומכונה הגרנד קניון של המזרח. לאורך הנהר שלושה מפלים מרשימים, בריכות טבעיות ונופים מרשימים. אנחנו טיילנו כמובן לשלושת המפלים שכולם רחבים – ניאגרות קטנים. היה זה יום עם מזג אוויר מצויין, השמש זרחה והיה פחות קר.
משם המשכנו בדרכנו לאיתקה עצרנו בשמורת ווטיקנס גלן הממוקמת מדרום לאגם סנקה, לא יכלנו לעשות את מסלול "הג'ורג'" שעובר בתוך הקניון כיוון ששוב היה סגור כיוון שעדיין השביל מכוסה קרח. טיילנו בשביל עליון ועשינו תצפית על הקניון.
מהשמורה המשכנו לעיירה איתקה שהיא לב ליבו של איזור אגמי האצבעות. איזור שבו 11 אגמים גדולים, צרים וארוכים. באיזור העיר הרבה שמורות טבע ומפלים שבהם טיילנו ביומיים הבאים. ישנו במוטל קונפרט אין. אכלנו במסעדה תיאלנדית במרכז העיר.
למחרת היום טיילנו בשמורת רוברט טרימן שבה מתפתל ערוץ אנפילד. שוב גם כאן עשינו מסלול חלקי. משם נסענו מרחק קצר לשמורת באטר מילק (חמאה- חלב) . שם התחלנו לטפס במסלול למעלה, אך עצרנו ונסענו לחלק העליון של השמורה, שם כן הצלחנו ללכת ברגל עד לאגם, עצרנו לפיקניק בשולחן בשלג ליד האגם.
אחר הצהרים טיילנו בשמורה שבתוך אונברסיטת קורנל שבעיירה. גם שמורה מדהימה עם הרבה מפלים. אכלנו ארוחת ערב במסעדה אמריקאית באזור האוניברסיטה.
ביום שישי בבוקר טיול אחרון באזור למפל טונאנוק שם עשינו מסלול יפה. זהו המפל הגבוה והמרשים מכולם. מימיו זורמים לאגם קיוגה. לאחר הטיול בשמורה, ארנון רצה לבדוק את קור המים באגם ונפל למים. זה היה מצחיק.
בנסיעה ארוכה ויפה, דרך כביש 17 נסענו עד לפומונה- זאת העיר שאלי גר בה. אלי הוא אחיה של אימי שגר כבר הרבה שנים בניו יורק. הגענו בעזרת הוייז (שפועל מצויין שם) ללא בעיות לבית היפה של אלי ולואיס. הם גרים בשכונה שקטה של בתים פרטיים. הכרנו את לואיס סוף סוף שהתגלה כבחור נפלא. הגענו בדיוק לליל הסדר ואחרי שהתארגנו בחדר האורחים אכלנו ארוחה חגיגית בחדר האוכל. סטייקים עבים והרבה גבינות שאלי קנה במיוחד בשבילי, הצמחונית, היוו את עיקר הארוחה. את שאר הארוחות כבר אכלנו כמו "ביתיים" במטבח.
למחרת, בעזרת הסברים של איפה לחנות, איך להסתדר ומה לעשות, נסענו ארנון ואני למנהטן., מרחק נסיעה של כארבעים דקות. עברנו דרך גשר ג'ורג' ושניגטון (14 דולר לעבור את הגשר), חנינו בשדרה העשירית והלכנו למרכז. מאד עוזר שהרחובות והשדרות מסודרות לפי מספרים. התחלנו את הטיול בסנטרל פרק. שכרנו אופניים לשעתיים וחרשנו את הפרק. היה יום מאד קר, בעיקר בגלל רוח עזה ששררה, אבל התגברנו.
לאחר מכן הלכנו בעיקר בשדרת ברודווי ודרכה הגענו עד לטיים סקוור שהיא המרכז של המרכז. שם היו אמני רחוב, ליצנים והמון המון תיירים. המילה שהכי מתארת את האיזור היא big, הכל בגדול! בנייני ענק, שלטי חוצות ענקיים וזוהרים, חנויות ענק והמוני אנשים. הגענו עד לאמפייר סטייד בילדינג. רצינו לעלות אבל היה תור ענק וגם מאד יקר.
משם לקחנו את התחתית ונסענו לדרום מנהטן, לאיזור הוול סטריט וכל בנייני הממשל והכלכלה. האטרקציה המרכזית באיזור היא האנטרדה שהקימו לזכר קורבנות אסון התאומים. בדיוק איפה שהיו הבניינים הקימו 2 אנטרדאות בצורת מלבן, עם מפלי מים, שנופלים פנימה לתוך המלבן. על הצלעות רשומים כל השמות. מאד מרשים, צנוע ומכבד.
המשכנו לטייל לפרק ברקלי משם צפינו מרחוק על גברת פסל החירות. חזרנו בתחתית לרכב שלנו ונסענו צפונה חזרה לאלי ולואיס.
ביום ראשון נסענו בבוקר עם אלי ולואיס והכלבים החמודים- חמודי וספירט לפרק "הרי הדובים" שם טיילנו באיזור "שבעת האגמים". יש כמובן יותר משבעה. ראינו את הרוב אבל עשינו מסלול הליכה יפה של בערך שעתיים. מסלול מעגלי שמתחיל ומסתיים באגם ועובר ביער בין פלגי מים. מסלול לעניין.
חזרנו הבייתה התקחלנו והתלבשנו ונסענו עם אלי ולואיס למנהטן. אלי קנה לכולנו כרטיסים למופע של האביב המדהים בניו יורק. מופע מרשים עם רקדנים, זמרים ושחקנים. המון פירוטכניקה- מסכים מתחלפים, תפאורות שזזות ומדברות, גשם שיורד וכו'. במופע היו קטעים מסרטים שניו יורק מופיעה בהם וגם אמנים וספורטאים מפורסמים של העיר. כולנו נהננו.
אחרי המופע טיילנו לכיכר רוקפלור ושוב לטיים סקוור- לראות אותו בלילה. אכלנו ארוחת ערב במסעדה שם.
למחרת, יום שני, ארנון נסע לעבודה. אלי ואני נסענו לאאוטלט שנמצא לא רחוק מהבית. אלי הקציב לי שלוש שעות לקניות וטוב שכך. המתחם ענק, 600 חנויות ענקיות שמתפרשות על שטח עצום, כמו 10 ביגים של עפולה. האמת שקצת נבהלתי בהתחלה, אבל אז, בעזרת מפה, התמקדתי בשתי חנויות שידעתי שאקנה בהן- נורספייס וקולומביה, ואכן כך היה. קניתי פליזים וחולצות לכל מי שצריך וסגרתי את סיפור המתנות. קניתי שם גם שוקולד מיוחד. 95% מהחנויות הן חניות בגדים ונעליים. כל המותגים נמצאים שם.
חזרנו הבייתה, אספנו את לואיס והכלבים ונסענו לטייל בפרק שעל שפת הים במפרץ של רובע ברונקס. מזג האוויר כבר היה נעים והיה כיף לטייל וללכת על שפת הים.
פגשנו את ארנון בקניון ענק, השלמנו מתנות( אולר לדרמן לאלון וסוכריות ג'לי ביילי ללוטם ושקד) וחזרנו לארוחת ערב.
יום שלישי- בוקר אחרון. אכלנו א. בוקר ונפרדנו בתודות מאלי. נסענו שוב למנהטן כשפנינו מיועדות לעבר מוזיאון הטבע ההיסטורי של העיר. המוזיאון ענק אבל מבולגן. אין קשר בין החדרים וגם לא הבנתי איך חלק מהתצוגות קשורים לנושא. בכל מקרה, היה מעניין.
מהמוזיאון המשכנו לשדה התעופה ולטיסות הבייתה. טסנו דרך בריסל. הטיסה חזור לאירופה קצרה בשעתיים מהטיסה הלוך. בכל מקרה הטיסות היו פחות מעיקות. שמחנו לחזור הבייתה מה גם שאלוני חיכה לנו בשדה התעופה.
לסיכום- חוויה בלתי נשכחת, יש בניו יורק המון טבע מדהים. שונה ואחר היה לראות את הכל בעונה זאת של השנה. הביקור אצל אלי ולואיס היה גולת הכותרת. מנהטן- גדולה ומהפנטת.
לא אהבנו את המירוץ אחרי הכסף של האמרקאים ואת זה שהכל מגיע בגדול.כנראה לא נגור שם- אבל בהחלט שווה לחוות זאת.
רוחלה מטלון 